כהן מחסני השוק בע"מ נ' באוזי ואח'

החלטה

בפני בקשתו של המבקש, מר יעקב בארזי, כי אתיר לו להתגונן בפני התביעה שהגישה כנגדו המשיבה, כהן מחסני השוק בע"מ, בסדר דין מקוצר, בתיק שבכותרת.

בכתב התביעה נטען כי בנו של המבקש, מר בארזי ראובן, נתפס כשהוא גונב סחורה ממעסיקתו, המשיבה, בזמן עבודתו במחסניה.

בעקבות האירועים הללו, התחייב מר בארזי ראובן להשיב למשיבה את הסך של 193,616 ₪, שווי הסחורה אשר נגנבה, ולהתחייבות זו ערב המבקש.

המבקש, לעומת זאת, טען במסגרת תצהיר בקשת הרשות, כי הסכמתו לערוב להתחייבות בנו, הייתה מותנית בכך שהמשיבה תפעל להשהיית תלונתה במשטרה, או לעיכוב הליכי בירור התלונה.

עוד טען המבקש (אם כי באת-כוחו, ובצדק, לא חזרה על טענה זו בסיכומיה) כי הוא זכאי להגנות על פי חוק הערבות (שלא פירט מהן), ו/או כי לא מוצו ההליכים כנגד החייב העיקרי.

יש לומר כבר עתה כי הטענות אודות חוק הערבות ו/או מיצוי הליכים, לא פורטו, ולו במידה מינימלית, ואין תשתית עובדתית או משפטית, בבקשה, כדי להקים הגנה למבקש מכוחן. עוד יש לציין כי לא נטען שהמשיבה היא "מי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל" (סע' 19 לחוק הערבות, התשכ"ז – 1967), ולפיכך טענת המיצוי, ממילא, אינה ברורה.

שונים הם פני הדברים בנוגע לטענה בדבר אי-מילוי תנאיה של הערבות, על ידי המשיבה.

טענה זו, שלא נסתרה בחקירה נגדית של המבקש, יכולה לשמש כהגנה לכאורה בפני התביעה, ולו בדוחק.

אמנם, צודק ב"כ המשיבה כי משהוגשה התלונה על ידי המשיבה, והועברה לחקירת המשטרה, הרי שההחלטה הבלעדית בשאלת המשך החקירה מצויה בידיה.

אלא, שהמשטרה, על פי נהליה, רשאית להתחשב גם ב: "עמדה סלחנית של הקרבן כלפי החשוד, או הסדר מניח את הדעת בין החשוד לקרבן" (מתוך הודעה על פקודת משטרה: הטיפול בתלונה ובתיק חקירה - י"פ 4230, התשנ"ד (14.7.1994), עמ' 4261.), בנוגע לשאלת המשך החקירה ו/או המשך הטיפול בתלונה.

המבקש טען, בסע' 5.2 לתצהירו, כי המשיבה לא עשתה דבר, למרות התחייבותה בהסכם בין הצדדים, כדי להביא לידיעתה של המשטרה את בקשתה להשהיית הליכי החקירה ו/או עיכובם.

אמנם, לא ברור מן התצהיר מהי מידת ידיעתו של המבקש אודות עובדות אלה, אך, מכל מקום, האמור בתצהיר לא נסתר בחקירה נגדית.

כזכור, ההלכה בעניין בקשת רשות להתגונן, כפי שסוכמה בע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', תקדין-עליון 2006(2), 1474 היא כי:

"מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ". (ההדגשות שלי – י.ב.).

לאור כל האמור לעיל, אני מתיר למבקש להתגונן בפני התביעה, אך ורק בטענת ההגנה כי ערבותו הותנתה במאמצי המשיבה להשהיית החקירה המשטרתית, וכי המשיבה לא מילאה אחר תנאי זה.

התביעה תידון בסדר דין רגיל ותצהירו של המבקש, בחלקים הרלוונטיים, ישמש ככתב הגנה.

הוצאות הדיון בבקשה ייקבעו על ידי בית המשפט, בתום ההליך העיקרי.

ניתנה היום, י"ב אדר א תשע"א, 16 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: